משטרע

90 פצועים, 74 עצורים. זוהי המתמטיקה הסופית של יומו הראשון של טורניר "שווינסקה" בקט-רגל אולמות, שהתקיים זו השנה ה-26 בסוף השבוע האחרון בהמבורג.

איך זה קרה? 

את הפוסט רציתי לכתוב כבר למחרת הבלאגן. סביר להניח שהוא היה מסתכם ב"שיר הלל" אחד גדול למשטרת המבורג, שמוכיחה לי שוב, בפעם המי יודע כמה, כי בגרמניה ממשיכה המשטרה את הדרך שהתחילה בשנות השלושים של המאה הקודמת, כמשרתת רבת-עוצמה של האפלים שבכוחות. 

בכל אופן, היה לי ברור שהגרסה שלי לבדה אינה מלאה: אני עצמי יצאתי לשירותים ממש לפני שכל הבלאגן התחיל, והעדות שלי מסתכמת במה שקרה מחוץ ליציעים: באולם המבואה ובשירותים. כמה ימים מאוחר יותר, עשרות שיחות עם החברים ומעבר על הגרסאות השונות שהתפרסמו אני יכול להביא כאן תמונה מדוייקת ומלאה יותר של ההתרחשויות. הכתוב להלן מהווה סינתזה בין העדות שלי לאחרות. תחזיקו חזק.

חודש דצמבר היה מייגע. למעלה מ-12,000 קילומטרים בדרכים, עם מעט, מעט מדי כדורגל. פגרת החורף התחילה ברוב ארצות אירופה, ואפילו בארצנו הלבנטינית נאלצתי להסתפק רק בניצחון על לגיה ווארשה בליגה האירופית מתובל בכדורסל מול עירוני שקר כלשהו בליגה הלאומית. 

שמחתי, אם כך, כש-י' הזכיר לי שבהמבורג יש טורניר קט-רגל. בעבר היו לי שתי הזדמנויות לקחת חלק במאורע חסר המשמעות הזה, ועל שתיהן ויתרתי בדיוק מן הטעם הזה. אלא שהפעם התחשק, במיוחד אחרי הביקור בארץ, להיות חלק במשהו נעים. מה גם שבאולם סגור העידוד תמיד נשמע טוב יותר:

הגעתי להמבורג כשעתיים לפני פתיחת הטורניר וביחד עם עוד חברים שפספסו את המפגש המוקדם של האולטראס יצאנו לדרך. בתום שלוש החלפות של רכבות ושלפוחית על סף התפוצצות, הגענו לאולם. התכונה כבר בחוץ היתה מוזרה: מאות שוטרים מהיחידה למניעת הפרות סדר בשביל טורניר קט-רגל ידידותי, בו נוכחים לכל היותר 2500 אוהדים, למעלה מ-90 אחוזים מהם אוהדי סט פאולי. 

באולם עצמו אווירה חביבה. החבר'ה מבאבלסברג ומשיקריה מינכן לא נפקדו, וזו היתה אחלה הזדמנות לראות את כולם, בפעם הראשונה בשנה החדשה. 

המשחק הראשון התחיל, וממול התקבץ לו גוש של אוהדי הקבוצה היריבה, VfB Lübeck. מכל הקבוצות שהיו אמורות להשתתף בטורניר, לובק, ביחד עם סט פאולי, היא הקבוצה היחידה עם מסורת אוהדים כלשהי. מדובר בקבוצה מהליגה הרביעית בגרמניה, מעיר יפהפייה שהמרכז העתיק שלה השתמר כמעט לגמרי מימי הביניים. כדורגל הוא אומנם לא סימן ההכר של לובק, אבל בעיר הזו מייצרים את המרציפן האיכותי והמפורסם ביותר באירופה. 

קבוצה גדולה נוספת היתה אמורה לקחת חלק בטורניר, והיא לא פחות מהיריבה העירונית הגדולה, HSV, שכבר אישרה את השתתפותה. לחץ גדול מצד משטרת המבורג גרם לה לבסוף לביטול, אלא שלכמה מהחוליגנים ה"כבדים" שלה היו תוכניות אחרות.

מיד עם ההתמקמות שלנו ביציע היה אפשר להבחין שהגוש בצד השני של האולם הוא לא גוש אוהדים רגיל: כ-120 מקררים עם חולצות שחורות עם כיתוב אחיד כלשהו (מאוחר יותר למדתי שמדובר היה במילה: "Krawallbande", כלומר: "צוות מהומות"). מהר מאוד התחילו הקנטות הדדיות, מקללות שכיחות לאמירות אנטישמיות (Judenkinder - ילדים יהודים) וגזעניות (Zigeunerpack - חבורה של צוענים) לעבר הקהל של סט פאולי. אני עצמי, אגב, לא שמתי לב לביטויים הללו.

היציע שלנו, שרובו אוכלס על-ידי אוהדים רגילים לגמרי, זכה לטבעת הדוקה של שוטרים נגד מהומות, מוכנים עם ציוד ועם קסדות על ראשיהם. ביציע ממול, מאום. 

שתי דקות לסיום המשחק בין לובק לקבוצת החובבים של סט פאולי ירדתי לקומת המרתף, שם היו ממוקמים השירותים. שני גרמי מדרגות מובילים לקומת השירותים: אחד מן היציע של סט פאולי, ואחד מיציע האורחים. הקומה עצמה נחצתה, ושני מאבטחים אמורים היו למנוע מגע בין האוהדים.

בעוד אני מתפנה לענייניי, אני שומע צעקות מהמזדרון המוביל לשירותים. די מהר, העוצמה גוברת ואני מבין שמחוץ לשירותים יש אלימות. אני לוקח עוד דקה או שתיים כדי להקשיב ולהבין טוב יותר לקראת מה אני יוצא, ולסוף רוכס את המכנסיים ויוצא למסדרון. מסביבי כאוס אחד גדול, וממולי אני מבחין בגוש שחור ומפחיד עושה דרכו במורד גרם המדרגות לכיווני. בעוד אני קולט שמדובר בחבורת שוטרים, אני נדחף בחזרה פנימה לחדר השירותים על-ידי פ', שמבקש ממני לא לצאת. 

תחילה הופתעתי. אני מכיר את פ' כבר שנים ולא אחד כמוהו יחשוש מעימות עם אוהדי יריבה. כמה שניות אחרי, בעוד גאז הפלפל החל מכסה לי את הפנים, הבנתי למה הוא מתכוון.

התעשתתי ויצאתי לכיוון המסדרון, ומשם לגרם המדרגות. קולות ניפוץ זכוכיות, צרחות וחבטות מכל עבר. מאות שוטרים עם אלות ביד וכלבי תקיפה מסתערים על אוהדים בכל פינה. גאז פלפל ממלא את האוויר הדחוס גם כך. סצנה מטורפת. 

מסתבר שהבלאגן התחיל במסדרון הכניסה לשירותים. בין שני הצדדים, כאמור, היו אמורים לחצוץ שני מאבטחים. בתום המשחק, כששני הצדדים ירדו לקומת השירותים, היה ברור שהחבר'ה מלובק, מחוזקים בחוליגנים של HSV, יתקפו כל דבר חום שזז. זה היה פשר הצעקות ששמעתי כשהייתי אני בשירותים, והן התפתחו לתגרת ענק. מסתבר שבמקביל, מאות אוהדי סט פאולי ניסו לצאת מהאולם ולהגיע לאזור התגרה, והמשטרה נכנסה לפאניקה. בחור בן 20 שעשה דרכו לשירותים חטף אגרוף מכפפת ברזל (קוורץ, למען הדיוק) של שוטר ואיבד מיד את ההכרה. מיד הפכה המשטרה לאויב נוסף, שותפה מלאה ל-120 הנאצים שפתחו בבלאגן. 

בזמן שבאולם המבואה ובקומת השירותים מתרחשים קרבות בין שוטרים לאוהדים, כעשרה נאצים מנצלים את הסח הדעת של המשטרה ומגיעים ליציע המשפחות (צד שמאל בתרשים) שנמצא בין היציע שלהם (למעלה בתרשים) ליציע של סט פאולי (למטה בתרשים):

היציע הקטן הזה היה מאוכלס בעיקר בילדים, אוהדי סט פאולי, ובכמה כרזות שתלו אולטראס סט פאולי. הנאצים הצליחו להגיע לכרזות, כשבדרך הם מכים כל מה שזז. במקביל, החלו כמה חבר'ה מטפסים לכיוונם במטרה להשיב את הכרזות. הבעיה היא, שיציע המשפחות גבוה משני היציעים האנכיים לו, והאמיצים שלקחו על עצמם את המשימה נאלצו לחטוף כהוגן עד שהצליחו להגיע ליעדם:

אתרע מזלם של הנאצים, ו-א', אחד מן המטפסים (בחולצה הכחולה, עם קרחת), הוא גם מתאגרף מקצועי. כשהוא הצליח לבסוף להגיע למעלה, כך זה נראה:

במקביל, עשרות אוהדים אחרים של סט פאולי ניסו לאגף את הנאצים ולהגיע אליהם מן הצד השני (צד ימין בתרשים), דרך הפרקט. שם הם נתקלו בכוח משטרה מאסיבי שהחל מפזר ענני גאז פלפל בכמויות אדירות, בתוך אולם סגור בו יושבים ילדים ומבוגרים. 

בעוד האולם מתמלא בגאז, ניסו מאות אוהדים לחלץ ממנו החוצה, ואז אל מחוץ לאולם המבואה, אל האוויר הפתוח. אלא שלמשטרה היו תוכניות אחרות: השערים נסגרו, והמקום כולו, מפרקט המשחק ועד לאולם המבואה, הפך לשדה קרב אחד ענקי. גם לאחר שהורחקו אוהדי לובק מהמקום, המשיכו הקרבות בין המשטרה לאוהדים, והגיעו גם לתחנת הרכבת. שם, פעם נוספת, השתמשה המשטרה בגאז שרוסס בין היתר אל תוך קרונות הרכבת המלאים באוהדים. 

תוצאות הערב, כאמור: 90 פצועים (ביניהם ילד בן 6 שהובהל לבית החולים ללא הכרה, ואדם בן 72), ו-74 עצורים, כמעט כולם מהצד של סט פאולי.

עוד טרם התבררו הפרטים בנוגע למאורעות הערב, קפצו כמה גורמים על הפרשה כמוצאי שלל רב. המשטרה, כמובן, האשימה את אוהדי סט פאולי באלימות מתוכננת, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שבשתי נקודות העימות, היו אלה אוהדי לובק ו-HSV שיצרו את המגע. 

העיתון הפופולארי שונא השמאל BILD מיהר, כהרגלו הצהוב, להאשים את המועדון כולו בהפיכה ממועדון קאלט למועדון קרב, והגן על המשטרה. 

גרוע מהכל: "אוהדים" של סט פאולי, ודאי כאלה שהצטרפו לטרנד בשנים האחרונות, ניצלו את ההזדמנות בכדי להעלות תהיות על ההקשרים הפוליטיים של הקבוצה לשמאל. טענות כמו: "סט פאולי אף-פעם לא היתה קבוצת שמאל וזהו טרנד מקולל שהתחיל בשנות השמונים", ו- "האולטראס הם פרובוקטורים שמחפשים להתעמת עם נאצים ומסכנים את כל האוהדים".

למרבה השמחה, תגובת המועדון לא איחרה להגיע, והבהירה חד משמעית היכן הוא עומד, וכנגד מי הוא עומד.

בתגובה רשמית שפרסם המועדון, כמו גם במסיבת עיתונאים בה לקחו חלק נשיא המועדון והאחראי על האבטחה, נאמרו הדברים האמיצים הבאים:

1. באירוע נכחו כ-1500 אוהדים סט פאולי, כ-120 אוהדי לובק וחוליגנים מוכרים של HSV (בחולצות אחידות), ו-300 שוטרים מהיחידה למניעת מהומות. בנוסף, כמה עשרות סדרנים. 

2. על-אף יחס אדיר של שוטר לכל 6-7 אוהדים באולם, כשלה המשטרה בהפרדה בין הצדדים. 

3. כיצד ייתכן ש-120 חוליגנים משמיעים קריאות אנטישמיות וגזעניות מבלי שום התייחסות של כוח השיטור? 

4. מדוע, על-אף מודיעין מוקדם והכרות עם כמה מהדמויות ביציע החוליגנים, בחרה המשטרה להתפרס בציוד מהומות מלא דווקא מול היציע של אוהדי סט פאולי?

5. מדוע לא נכח כוח שיטור בהפרדה באולם הכניסה לשירותים, ובמקום הופקרו לטובת המשימה שני מאבטחים בלבד?

6. כיצד קרה ש-120 חוליגנים הצליחו לעשות את כל הדרך מהיציע שלהם ליציע המקומיים בשתי נקודות שונות, מבלי הפרעה? 

7. בעוד התמונות מדברות בעד עצמן, כיצד קרה שהמשטרה בחרה להתעמת דווקא עם אוהדי סט פאולי, בזמן שהיא מאפשרת ל-120 החוליגנים של לובק לתפוס את מקומם בחזרה ביציע ללא הפרעה?

8. איך ייתכן שגאז פלפל מופעל ללא אבחנה בתוך אולם סגור בו מצויים ילדים ומבוגרים? 

אכן, שאלות במקום. במסעות שלי ברחבי הרפובליקה הגרמנית הייתי עד לא פעם ולא פעמיים לאופן שבו המשטרה הגרמנית מתייחסת לאירועים מן הסוג הזה. הדפוס הוא תמיד זהה: יד קלה על פחית הגאז והאלה כשמדובר באנשי שמאל, והתייצבות להגנת נאצים ואנשי ימין במסווה של מקצוענות. 

בדומה למשטרת ישראל, המשטרה הגרמנית מחפשת כל תירוץ כדי להפעיל אלימות כנגד אנשי שמאל, ומפיקה מכך הנאה מרובה. אלא שניגוד למשטרת ישראל, העבר האפל של משטרת גרמניה כמוציאה לפועל של מדיניות המשטר הנאצי צריך להוות נורה אדומה לכל מי שעומד כיום בפני השאלות שנשאלו על-ידי הנהלת סט פאולי.

לכל אחד מאיתנו ברור כשמש, כי 120 אוהדים לא יכלו לעולם לעשות דרכם דרך 300 שוטרי מהומות מבלי שהאחרונים איפשרו זאת להם. עוד ברור שהפעלת גאז פלפל באולם סגור משמעותה בהכרח פגיעה בעשרות ומאות בני-אדם שאינם מעורבים בהתרחשות.

חוסר מקצועיות? טפשות? רשלנות? אלו אולי היו תשובות הגיוניות אם מדובר היה באירוע חד פעמי. 

מדיניות? כנראה שכן. 

כאן כנראה לא יהיה המקום להיכנס להסברים סוציו-פסיכולוגיים על הדמיון בין הטיפוס הסמכותני שמתגייס למשטרה לבין זה שלוקח חלק בקבוצות ימין קיצוני, אבל מה שברור הוא שמבנה האישיות הוא זהה. מצד שני, אני לא מכיר איש שמאל שמסוגל לדמיין את עצמו לוקח חלק בגוף כמו המשטרה. 

לבסוף, אי אפשר שלא להתייחס לדיון שניסו כמה חדלי אישים לפתוח בנודע לזהות הפוליטית של המועדון. את התשובה, נתן להם סוון ברוקס, אוהד ותיק בפני עצמו, וקב"ט המועדון:

"התנגדות לאלימות מצד נאצים היא אומץ אזרחי, כזה שמשקף את הערכים והבסיס המוסרי עליהם מתקיים המועדון שלנו".

ללקק את האצבעות.