יום שלישי, 3 במאי 2011

הים הוא אותו הים, והגרמנים הם אותם גרמנים (לפחות במזרח)

גם מי שעוקב באדיקות אחר המשחקים בבונדסליגה, יתקשה מאוד לאתר גזענות ופוליטיקה ימנית ביציעים הגרמניים. קדמת הבמה של הכדורגל הגרמני טוהרה כמעט לחלוטין מסממנים כאלה בעשרים השנים האחרונות, והמועדונים הגדולים מגלים אפס סובלנות כלפי תופעות מן הסוג הזה - לאו דווקא מטעמים אידאולוגיים, כי אם בעיקר משיקולים כלכליים: אף מפרסם לא רוצה לראות את שלט הפרסום שלו בצמוד לכרזה גזענית.
הופעתם של ארגוני האולטראס בגרמניה תרמה רבות למיגור הימין הקיצוני ביציעים, ששלט בהם בעיקר בזכות חבירה לקבוצות חוליגנים. האולטראס בגרמניה, שלא כמו בישראל, הם ארגונים מסודרים והיררכיים, עם דפוסי פעולה כמעט צבאיים. הארגון והסדר גברו על הפאשיזם, שנדחק לליגות הנמוכות, בעיקר במזרח גרמניה.

לאחרונה יצא לי להיות נוכח בלא מעט משחקים בליגות הנמוכות בגרמניה, כאשר תמיד ניסיתי לכוון למשחקים בהם לפחות לאחת מן הקבוצות יש גוון פוליטי כלשהו, ימני או שמאלי.
כשאומרים "ליגות נמוכות", צריך כמובן לשים דברים בפרופוציות נכונות: כל שחקן בליגה השלישית בגרמניה, אפילו בקבוצות החובבים שמדי פעם נקלעות לליגה הזו, הוא פי אלף יותר מקצוען מכל לובש אדום שעלה על כר הדשא בקרית אליעזר בשבת האחרון. לרגע אי אפשר לפקפק במחויבות של השחקנים האלה למה שהם עושים, ועל-אף שאנחנו מצויים כבר בשלב בעונה שהוא גארבג' טיים עבור רוב הקבוצות, לא הצלחתי לזהות שום סימני נרפות ואדישות בשום משחק בו נכחתי.
מעבר לזה, בליגה השלישית משחקות השנה שתי הקבוצות עם הקהל המרשים ביותר בגרמניה: האנזה רוסטוק (שכבר הבטיחה את עליתה לליגה השניה), ודינאמו דרזדן (שהיא סוג של באיירן מינכן של מזרח גרמניה). 

מזרח גרמניה, עם אחוזי אבטלה גבוהים מאוד, עם שנים ארוכות של התכחשות לאחריות לפשעי הנאצים (בשל שלטון ה-DDR, שתפס עצמו כחלק מן הכוחות המשחררים של גרמניה), ועם רגשי נחיתות תהומיים לעומת המערב המפותח, הוא כר מרעה נוח לארגוני ימין. קהלי קבוצות הכדורגל הגדולות הם ללא ספק המטרה הטבעית ביותר, ובאמת, מתוך כל מאות הקבוצות הפעילות במזרח גרמניה, לשלוש בלבד יש אוריינטציה אנטי-פאשיסטית (קארל זייס-ינה, באבלסברג 03 ורוטר שטיין לייפציג), כשבקרב רוב הקהלים במזרח משתוללות קבוצות של ניאו-נאצים.

לפני כשלושה שבועות התקיים הסופר-קלאסיקו של הליגה השלישית: דינאמו דרזדן הגיעה להתארח אצל האנזה רוסטוק. לשני הקהלים עבר עשיר של אנטישמיות וגזענות, אבל אצל האנזה המצב יחסית טוב יותר, וביציע האולטראס שלהם אפשר אפילו לזהות כהי עור, מה שאי אפשר להגיד על דינאמו. 
כבר יום לפני המשחק, טרחו 120 אוהדי דינאמו להגיע לרוסטוק, מרחק של כמעט 7 שעות נסיעת רכבת. הם התמקמו במרכז העיר וחיכו לעימות עם האולטראס של רוסטוק, שנחשב לטוב ביותר בגרמניה. משזה לא קרה, ואחרי לילה שלם של צריכת גלונים של בירה, הם הגיעו לאיצטדיון ופשוט פרצו פנימה. לשוטרים לא היה סיכוי והם נסוגו לאחור. שימו לב לסרטון הבא:



במשחק עצמו, כנהוג במשחקים של קבוצות ממזרח גרמניה, הכינוי "יהודי" הוא עלבון שכיח. הפעם, הגדילו אוהדי דרזדן לעשות, כשהציגו כרזה בסגנון מכסחי השדים, רק שהפעם, במקום שד, הופיע בכרזה יהודי במדים של האנזה רוסטוק:



ביום שישי האחרון הגיעה דיאנמו דרזדן למשחק חוץ בבאלסברג, פרבר נחמד בעיר פוטסדם שממערב לברלין. באבלסברג היתה עיירה נפרדת בזמן שלטון ה- DDR במזרח גרמניה, ובה הופקו כל סרטי התעמולה של המפלגה השלטת. זו הסיבה לכך שלאולטראס של באבלסברג קוראים: Filmstadt Inderno (אינפרנו עיר הסרטים). האיצטדיון של באבלסברג קרוי על שמו של קארל ליבקנכט, מהפכן יהודי-גרמני שייסד והוביל ביחד עם רוזה לוקסמבורג את המפלגה הקומוניסטית של גרמניה, טרם נרצחו שניהם על-ידי המשטר. דמותו של ליבקנכט מופיעה בכל מקום אפשרי בבאבלסברג, שם הוא גם קבור.
המשחק, לפיכך, הוגדר כרגיש במיוחד. בעוד לבאבלסברג אין עוד על מה לשחק, דינאמו דרזדן נאבקת על המקום לפלייאוף על העליה. 650 שוטרים איבטחו 6500 צופים. יחס בלתי נתפס.

לפני המשחק עמדתי עם מאות מאוהדי באבלסברג מחוץ למועדון האוהדים שלהם. לפתע התחילה קטטה שלא הבנתי מאיפה היא הגיעה. רק מאוחר יותר הסבירו לי. שימו לב לאומץ: שלושה אוהדי דרזדן הגיעו ונעמדו בקרב אוהדי באבלסברג. בגרמניה, שלא כמו בארץ, קשה מאוד לזהות מיהו אוהד של מי. אולטראס, סקינהדס וחוליגנים לא מסתובבים עם סימנים מזהים וכולם בדרך-כלל לבושים שחור, ואת השלושה שהופיעו פתאום זיהו המקומיים רק מכיוון שהם היו לבושים במותג המזוהה עם נאצים בגרמניה: ת'ור שטיינר. 

מאוחר יותר במשחק עצמו:
דינאמו דרזדן עולה ליתרון 1:0 למרות משחק מדהים של השוער של באבלסברג (להביא, לגמרי להביא!). במקביל, מניפים האוהדים שלהם כרזה שאף אחד לא הצליח להבין.
בתגובה, מונפות שתי כרזות ביציע באבלסברג, בעברית:

עם ישראל חי!

לא למדתם כלום?

מיד לאחר מכן, פונים הבאבלסברגים המרגשים לעיסוק החביב עליהם: פירוטכניקה. שימו לב איך נראה היציע שלהם באותו המשחק:



המשחק מתחמם. עשרות הצעדות מועל-יד מכיוון היציע של דרזדן לעבר "השמאלנים" של באבלסברג. 
בדקה ה-88, מצליחה באבלסברג בעשרה שחקנים להשוות משום מקום. כמה מאוהדי דרזדן פורצים למגרש ונבלמים על-ידי הסדרנים (השוטרים לא מתערבים). 
המשחק הסתיים. באבלסברג הצליחה לפגוע בסיכויי העליה של דרזדן, אבל, במבט-על ולא מעט אירוניה, דווקא הסיכוי היחיד לנקות את מועדוני המזרח מגזענות טמון בייחול להצלחתם. בליגות הגבוהות יותר, כבר לא עוברים לסדר היום על אנטישמיות וגזענות. גם הבאבלסברגים וגם אוהדי סט פאולי יודעים את זה מצוין, ועם הפראדוקס הזה הם צריכים לחיות.

2 תגובות:

  1. אחלה פוסט.
    תיקון קטן: ככל הידוע לי, ליבקנכט לא היה יהודי, רק נהוג לזהותו בטעות ככזה.

    השבמחק
  2. כתבה אדירה ומעניינת

    השבמחק