דצמבר 2011. הימים הם ימי טביב, והפועל תל-אביב מתכוננת למשחק בית מול לגיה ווארשה הפולנית. שלושה חודשים קודם לכן, התרחש המפגש הראשון בין שתי הקבוצות, כמופע ראווה לפסטיבל אנטישמיות כמיטב המסורת הפולנית. כמובן, את מי שמעט מעורה בסצנה הפוליטית של אוהדי הכדורגל באירופה הדבר לא הפתיע. מה שכן הפתיע, היא הקלות בה עברו כמאתיים אוהדים פולנים, כולל חוליגנים מוכרים של הקבוצה, במעבר הגבול בנתב"ג.
ביום חמישי הקרוב, ה-20 לספטמבר 2012, תתארח בבלומפילד אתלטיקו מדריד. על-פניו, קבוצה שמגיעה מהמדינה עם סצנת האוהדים העלובה ביותר באירופה. אף-על-פי-כן, לפחות בהבט הפוליטי מן הראוי להגיד כמה דברים על המדרידאים הצפויים לבוא בשערינו (תרתי משמע).
הכירו את "פרנטה אתלטיקו" (Frente Atletico), ארגון האולטראס של אתלטיקו מדריד:
כעת, בואו נתמקד בסמל שממוקם במרכז התמונה:
לא, לא מדובר באיזה חיקוי לא מוצלח של הג'ולי רוג'ר המפורסם של סט פאולי, אלא במשהו אחר לגמרי.
Still doesn't ring a bell?
הנה המקור וההשראה לסמל:
אין פה טעות או צירוף מקרים. גולגולת ה-אס.אס נחתה מכל המקומות במדריד ומפארת את הלוגו של ארגון האולטראס הימני קיצוני של אתלטיקו. כמו בכל ארגון אולטראס, בוודאי שלא כל הפעילים הם גם אנשים פוליטיים. בדיוק בשל כך, ישנה תת-קבוצה הפעילה בתוך הפרנטה אתלטיקו שמייחדת את אותם אינדווידואלים שההבט הפוליטי הוא עבורם דרך-חיים ומטרה עליה ראוי גם להילחם. לקבוצה הזאת קוראים Rommel Grupo (קבוצת רומל), והיא מכונה כך על שמו של שועל המדבר, הגנרל הנאצי ארווין רומל.
הפרנטה אתלטיקו מקיים יחסי אחווה עם כמה ארגונים נוספים, קטנים יותר, המאכלסים את יציעי אתלטיקו. אחד מהם הוא ארגון הסקינהדס "סקינס אתלטי" (Skins Atleti), שאימץ לעצמו את הצלב הקלטי כקישוט לצעיף ולכרזות בתוך האיצטדיון:
ארגון נוסף הוא פירמה חולגנית בשם Casual Crew שכבר לא ממש קיים. מרבית חבריה פשוט הצטרפו לשורות הפרנטה. אחרים פרשו מהסצנה.
המשותף לכל הארגונים הללו הוא אג'נדה ימנית קיצונית ברורה, והדבר בא לידי ביטוי דרך קבע בויסנטה קלדרון, איצטדיונה הביתי של אתלטיקו. אלא מה לא מעניין את התאחדות הכדורגל הספרדית, מעניין גם מעניין את אופ"א, שכבר ב-2008 הענישה את אתלטיקו בחומרה בעוון גזענות ביציעים ושלחה את המועדון המדרידאי לחפש בית אחר למשך שלושה משחקים.
הנה למשל, מפגן טרי יחסית, ממפגש גמר הליגה האירופית 2012, בבוקרשט. שימו לב לקריאות ה"זיג הייל" בסביבות 2:16:
העובדה שלמשחקי החוץ נוסעים כל הארגונים הבעייתיים יחד יכולה אולי להוות סיבה לדאגה, כפי שאולי מלמד הקליפ הבא:
בסופו של יום, מדובר עדיין בסצנה חלשה יחסית בה קיימים לא יותר מעשרות בודדות (במקרה הטוב) של אנשים שיודעים, מוכנים וששים להפעיל אלימות. אין שום ספק שכמה מאלה ימצאו את דרכם אל תוך שער 11 באיצטדיון בלומפילד, אבל בניגוד לחבר'ה מווארשה, פה אין שום סיבה לחשוש ממפגש מחוץ לאיצטדיון. אולי אפילו להפך: האנטישמיות הספרדית, כמו זו האיטלקית, מושרשת במעמקי הקשר האפל של החברה הספרדית עם הכנסיה הקתולית והדומיננטיות של זו האחרונה בספרה הציבורית והפרטית בספרד. כה עמוק הוא הקשר הזה והפרה-דיספוזיציות שהוא מביא עימו, שקשה לקחת ברצינות אפילו פעילי שמאל במדינה הזו, ודאי שלא כאשר זה מגיע לנושא הישראלי-פלסטיני.
מי יודע, אולי מפגש עם ישראלים ישירים משהו, מן הסוג שלא בדיוק עונה על הטיפולוגיה של הכנסיה הקתולית, ישנה אלף ומשהו שנים של סטראוטיפיזציה.
**********************************************************************
הפוסט הקודם עסק בסדרי עדיפויות של אוהדי כדורגל פוליטיים. המסר ממנו, לפחות כפי שאני ניסיתי להציגו, הוא שיש דברים שחשובים יותר מ-22 שחקנים שרודפים אחרי כדור. נכון, נשמע כמו דברי כפירה, אבל בויכוח שהתפתח בעניין שלחתי את מקטרגיי לעיין ברעיון המוסר האוניברסאלי של קאנט. משם אפשר להמשיך את הדיון.
בכל אופן, כמו אזרחים רבים, כך גם החבר'ה מבאבלסברג התייצבו אל מול מה שהיה אמור להיות צעדה של פעילי המפלגה הנאצית בפוטסדם. הצעדה תוכננה ל-12:00 בצהריים, כשכבר ב-11:00 בבוקר היו חסומים כל הצירים עליהם היו אמורים הנאצים לצעוד. וכשניסתה המשטרה לחשוב על מסלול חלופי, אף-אחד מהנוכחים לא חשב לרגע להסכים, וגם הנתיב החלופי נחסם. אחרי שעות של המתנה, בוטלה הצעדה על-ידי המשטרה בטענה של חשש גדול מדי להתנגשות עם אלפי מפגיני הנגד. הנאצים לא צעדו מטר, ונאלצו להתקפל הביתה.